הכאב שלי הוא הביטוי לאיך שאני מתייחס לגוף שלי 

"הכאב שלי הוא הביטוי לאיך שאני מתייחס לגוף שלי"

זה מה שאמר לי מטופל אתמול, לאחר כמה פגישות. הוא הגיע אלי אחרי שכבר ראה מומחים ורופאים שונים בגלל שסבל מכאבים לא מוסברים בגוף שהקשו עליו לתפקד,  לישון ולעבוד . הוא  לקח  תרופות ומשככי כאבים והוא הגיע לנקודה שהוא כבר לא ידע מה עליו לעשות על מנת להירפא.

תוך כדי הטיפול התברר שהכאבים החזקים שהוא הרגיש בגוף  מהדהדים למעשה את הכאב הרגשי שלו. חוסר תשומת הלב לרגשותיו, לצרכיו ולרצונותיו, לכל מה שמתרחש בפנים- בנפשו  זעק בצורה של כאב דרך הגוף. כל מה שכביכול הוא "לא רצה" להרגיש, הגיע אליו בסופו של דבר במסרים אחרים..

לעיתים, יותר "קל " לנו להרגיש את הכאב הפיזי, לדבר עליו, לסבול ממנו יותר מאשר להרגיש את הכאב הרגשי שיושב שם מתחת, שהוא למעשה המקור- והסיבה להכל . אנחנו לרוב נעצרים בלפתור את הכאב הפיזי שמופיע לאותו הרגע. מה שלרוב אנחנו מפספסים זה לברר מה הכאב הזה אומר לנו? מה הוא מסתיר "מאחוריו"? מה באמת מבקש ריפוי?

במהלך הטיפול, י' יכול היה לחבר את הכאבים שלו להתנהלות שלו עם עצמו בחיים.  הוא הבין את שהגוף הוא רק מראה ליחסים שלו עם עצמו. אם אני במערכת יחסים עם עצמי של ביקורת, כעס עצמי וחוסר קבלה, אז זה מה שישתקף גם בגוף. סביר להניח שזה יופיע בתצורה של חלק בגוף שכואב לנו, שמבקש התייחסות. הרי אנחנו לא אומרים "חסר לי אהבה עצמית", "אני רוצה שיראו אותי" וכד'... אנחנו אומרים "כואב לי הגב", "מציקה לי הכתף"... אבל מה באמת מציק לנו? מה באמת כואב לנו?

עם הזמן, י' החל קשוב יותר ויותר למסרים שהגיעו דרך הגוף, ולמד כיצד הגוף מורה לו לשים לב לעצמו, כיצד הגוף "לא מוותר" לו על עצמו. כיצד הוא נדרש (ממש בעל כורחו כמעט) שוב ושוב לשים לב אליו. הוא למד איך להיות עם עצמו כשכואב,  מה עוזר לו, מה יאפשר לכאב להירגע, ולאו דווקא ישר לקחת משכך כאבים. עם הזמן הכאב פחת, הגוף/ נפש קיבל את מבוקשו. י' הצליח לראות "שהתשובה" לבעיה לא טמונה אצל רופא זה או אחר אלא במערכת יחסים שלו עם עצמו, ביכולת שלו לעשות את הקישור בין מה שקורה לו בפנים לבין המופע החיצוני של זה בגוף. י' הודה בפני שלא האמין שהכאבים יפחתו, שמאז שהוא זוכר את עצמו כואב לו ושלראשונ שהוא מאמין שאפשר לחיות אחרת, שאפשר להשתחרר מהכאב, שאפשר להתרפא.